מינים פולשים בישראל –סאגת המיינה המצויה ועוד

זה מספר שנים שאנו שמים לב לציפורים חדשות ומעניינות בנוף העירוני והחקלאי בישראל. אלו מינים פולשים או פליטי תרבות. במאמר קצר זה אתן מספר מילים על מינים פולשים בולטים ועל הבעיות האקולוגיות הנוצרות עקב פלישת מינים לנישה קיימת.

מהו מין פולש ? או פליט תרבות ?
ישנן מספר הגדרות למינים פולשים. בדרך כלל מדובר במיני ציפורים שברחו מהשבי קרי גני חיות, אוספי ציפורים, חנויות חיות ומגדלים פרטיים,אשר מבססים עצמם בטבע. הבעיה האקולוגית הבולטת ביותר שמציבים אותם מינים פולשים היא הכנסת "תחרות" קשה למינים יציבים בכל הקשור למזון, אתרי קינון ועוד.
 ציפורים ממינים רבים בורחות מהשבי ורובן לא שורדות. אם זה בגלל חוסר התאמתם לסביבה, קושי במציאת מזון וקושי במציאת בני זוג.
אותם מינים פולשים שכן מצליחים להתבסס הם בד"כ מינים אגרסיביים וחכמים הנוקטים בגישות אלימות כלפי ציפורים אחרות ויכולות ההסתגלות שלהם מדהימות. בארץ ישראל וגם בשאר העולם הפולשים הבולטים ביותר מגיעים ממשפחות התוכים, העורבים והזרזירים. נציגי שלוש המשפחות האלו ידועים בחוכמתם, ביכולתם לפתור בעיות ובחוסר הרחמים אותו הם נוקטים כלפי מינים אחרים, גם מקומיים, העומדים בדרכם. מיני ציפורים רבות מושפעות מהופעת המינים הפולשים. כאמור אלו מינים סתגלנים ביותר, החיים בקבוצות, המוסיפים תחרות בלתי אפשרית על מקורות מזון, מקומות קינון ועוד. ישנן מספר דוגמאות מרחבי העולם של מינים פולשים שדחקו מינים מקומיים עד שנכחדו מאזור מסוים אך בארץ עוד לא הוכח קשר ישיר בין הופעת מין פולש והיעלמות מין מקומי.
 
מעבר להשלכות האקולוגיות ארוכות הטווח של פלישת מינים, ציפורים מקומיות רבות מושפעות באופן ישיר ויום יומי ממינים אלו וזה מוסיף מימד של לחץ לחיים הקשים ממילא של ציפור בסביבה העירונית.
הנה מספר דוגמאות למינים פולשים בישראל.

הדוגמא הראשונה והבולטת ביותר להתבססות של פליטי תרבות בארץ היא הדררה.
הדררה – ( Rose ringed Parakeet – Psittacula krameri )  הוא תוכי יפה בצבע ירוק עז, בעל זנב ארוך וקולות צורמים וחזקים. מקורה של הדררה בדרום אסיה ומרכז אפריקה אך זהו תוכי נפוץ ביותר בתור ציפור כלוב במקומות רבים.החל משנות ה-70 החלו דררות שברחו מכלובים להתבסס ולהתרבות בטבע. בהתחלה היו להקות קטנות באזור השרון והמרכז ואט אט התרבו הדררות, הרחיבו את תפוצתם וכיום הן נפוצות בכל הארץ. באזור השרון וגוש דן ניתן לראות כל ערב להקות גדולות ורעשניות של דררות המתכנסות ללינה. אין זה נדיר לראות עשרות ואף מאות דררות בערב אחד.
הדררה ניזונה בעיקר בזרעים ופירות ונחשבת למזיק חקלאי בעייתי. עם התבססות האוכלוסיה בארץ הדררה הוכנסה רשמית לרשימת ציפורי ישראל. 

דררה  

מין פולש חדש יחסית לנוף שלנו, אך ללא ספק הבולט ביותר כיום הוא המיינה המצויה.
המיינה המצויה – Common Myna – Acridotheres tristis) ) היא מין של זרזיר בעל צבעים כהים, רגליים צהובות, כתם לבן בכנף וכתם צהוב ( של עור חשוף ) בולט סביב העיניים. מיינות מבלות את מרבית זמננן בחיפוש מזון על הקרקע או בשירה מסתלסלת מנקודת תצפית. הן רגילות לאדם וכיום ניתן לראות אותן בחצרות בתים, פארקים ומדשאות במרכזי הערים.
מקורה של המיינה המצויה בהודו ובמקומות נוספים באסיה. אך היא מרחיבה תפוצתה בקצב מפחיד.
בשל שירתה היפה ויכולות החיקוי המצוינות שלה,הפכה המיינה לציפור כלוב נפוצה במקומות רבים.
מאז שנות ה-90 מסתבססות עוד ועוד אוכלוסיות של מין זה בכל מיני מקומות בעולם בכלל ובישראל בפרט.
לפני מספר שנים החלו מיינות לברוח מהשבי ( בעיקר מה"צפארי" בגני יהושוע בת"א ) והתבססו באזור פארק הירקון. המיינה היא זרזיר חכם ואגרסיבי שאין לו מתחרים בנוף העירוני. מיינות מקננות בחורים וקינים מאולתרים כמעט בכל מקום ברחבי הערים, ברמזורים, פנסי רחוב ועוד. בגלל שפע המזון ומיעוט המתחרים מקיימות המיינות 2-3 מחזורי קינון ברצף כשבכל מחזור פורחים בין שלושה לחמישה גוזלים.
זהו קצב התרבות מרשים, אך זו האסטרטגיה של מין זה. מאותן קבוצות קטנות של מיינות שברחו בסוף שנות ה-90 ישנן כיום אלפי מיינות ברחבי גוש דן, השרון, צפונה לאורך מישור החוף ודרומה עד באר שבע וקרית גת. בשנה האחרונה נצפו מיינות במספרים קטנים גם באילת, יוטבתה ומקומות רחוקים נוספים. המיינה נמצאת כיום בעיצומה של סערה ציבורית בין גופי שמירת טבע, גורמים אקדמאים וצפרים בישראל. התפשטותה של האוכלוסיה ברורה וניכרת לעין כולם. המיינה הפכה לציפור נפוצה מאד וניתן לראותה בכל מדשאה או צומת מרכזית בת"א ובמקומות נוספים. כעת השאלה היא כיצד מטפלים בתופעת המיינות, והאם מטפלים בה בכלל ? כל גוף ורעיונותיו הוא... אשאיר זאת לכם.

   מיינה מצויה

מין נוסף שברח מכלובים ומתבסס באזור ת"א וגוש דן הוא התוכי הנזירי  או תוכי אפור לחיים

( Monk Parakeet – Myiopsitta monachus)  זהו תוכי הדומה מאד לדררה, בצבע ירוק עז, לחיים וחזה אפורים, כנפיים כחולות וזנב ארוך ( אך קצר משל דררה).
מקורו של התוכי הנזירי בדרום אמריקה, אך הוא מוכר כמין פולש בעייתי גם מדרום ארה"ב ומאירופה. בשנים האחרונות ( שוב -תודה לצפארי) ברחו פרטים רבים מהשבי וכיום ניתן לראות להקות קטנות מסתובבות חופשי,בעיקר באזור פארק הירקון

תוכי נזירי

 

ישנם מינים נוספים של ציפורים אקזוטיות המשוטטות חופשי במקומות שונים בארץ, שמקורן בשבי.
ישנם מינים שהתבססו היטב במקומות שונים בארץ, אך תפוצתם מוגבלת לאזור המיידי ממנו ברחו.
למשל העורב הודי – (Indian House Crow – Corvus splendens)   שמקורו בהודו החל להופיע באילת לפני מספר שנים, ככה"נ בסיוע הספינות המגיעות מחופי אסיה למפרץ אילת, וכיום ישנה אוכלוסיה בריאה ומשגשגת בעיר אילת. העורבים שהם תושבי ערים וכפרים גם באסיה משגשגים מאכילת כל מה שמזדמן להם. הם אוהבים במיוחד גוזלי וביצי יונים, אשפה ופסולת חקלאית. מה שמעניין הוא שכבר כמה שנים שהעורבים משגשגים אך האוכלוסיה מוגבלת רק לאילת ולמספר נקודות קרובות מצפון לעיר. הסיבה לכך היא תלותם של העורבים באדם ובנוף העירוני למחייתם ובהיותם מטבעם יציבים שלא משוטטים למרחק רב.

עורב הודי

בפרדס חנה, באזור קטן יחסית מתקיימת בהצלחה זה כ-20 שנה אוכלוסיה של
 קונור שחור ראש – Nanday Conure – Nandayus nenday . זהו תוכי קטן יחסית בצבע ירוק עם ראש שחור ומכנסיים אדומים. מקורו של הקונור הוא בדרום אמריקה שם הוא נדיר למדי, אך אוכלוסיות קטנות מוכרות מדרום ארה"ב ומקומות נוספים בעולם. גם במקרה הקונור האוכלוסיה יציבה למדי, מווסתת את עצמה בצורה טובה ומתקיימת באושר באזור קטן. במקרה הזה הסיבה היא תלותם של הקונורים בעצי הדקל המועטים יחסית באזור.
ישנם מינים נוספים שברחו מהשבי המופיעים מדי פעם בעיקר במרכז הארץ, תוכים ממינים שונים, זרזירים אפריקאיים, אורגים ואף מינים אחרים של מיינה.
חלק גדול מהתצפיות במינים אקזוטיים מגיע מפארק הירקון בת"א. ציפורים רבות בורחות מאוספים שונים (צפארי) והפארק הענק יוצר בית גידול ייחודי וטבעי (יחסית) בלב אזור עירוני צפוף. בעבר אף נצפו נסיונות קינון של אורגים וציפורים נוספות על גדות הירקון אך ככל הידוע לנו נסיונות אלו לא צלחו.
 
 כאמור הצלחתו של מין מסוים להתפשט ולשגשג בטבע תלויה למרבית האירויניה דווקא באדם. מיינות למשל יוצרות בעיות תחרות קשות למינים הנפוצים בערים ובישובי אדם במרכז הארץ, אך הן מוגבלות לערים והתפשטותן החוצה מהנוף העירוני איטית והדרגתית. ימים יגידו אם למיינה המצויה תהיה השפעה על עיצוב מערכת הטבע העירוני בארץ. האם תשגשג כמו הדררה? ואם כן על חשבון אלו מינים זה יבוא ?
בכל מקרה המיינות שרות יפה ובהחלט מוסיפות נופך צבעוני ואקזוטי לטיול בעיר אז כרגע אין מה לעשות אלא ליהנות מהן... בינתיים.

יהונתן מירב.

עוד כתבה בנושא:

מגלן שחור-ראש